יפנית מדוברת

צילום: הדר רייזמן־גרייף

ביפן כ 128 מליון תושבים, ושפתה הרשמית היא השפה היפנית (ביפנית – Nihongo  日本語). היא שייכת למחלקת השפות הג'פוניות, שבתוכה גם השפות של איי ריוקיו, קבוצת איים השוכנת מדרום ליפן.

השפה המדוברת:

  • השפה בנויה מיחידות של הברות, קצרות או ארוכות. לדוגמא: המילה טוקיו  Tokyo תהגה כ- tōkyō, (טואוקיואו).
  • אין הטיה של יחיד או רבים.לדוגמא: המילה tomodachi שפירושה "חבר" יכולה להיות חבר/חברה/חברים/חברות.
  • אין הטיה של זכר או נקבה. לדוגמא: המילה  sensei שפירושה "מורה" יכולה להיות מורה גבר  או מורה אישה.
  • הפעלים, השלילה החיוב או השאלה – יופיעו בסוף המשפט. לפיכך יש להקשיב היטב ובסבלנות עד שהדובר יסיים את המשפט. כך נוצרה תקשורת סבלנית, קשובה ומכבדת  ביפן. לדוגמא במשפטים הבאים:
    אני נוסע לאמריקה watashi     wa    amerika     ni     ikimasu
    אני לא נוסע לאמריקה Watashi   wa   amerika    ni   ikimasen
  • בשפה היפנית עשרות אלפי מילים וביטויים השאולים משפות אחרות, 90% מהם מהשפה האנגלית. כך נוכל לשמוע במשפט יפני מילים מוכרות כגון:
    Poketto – pocket, כיס
    Sandoicchi  – sandwich, סנדוויץ'
    Biiru – beer, בירה
    Terebi –  television, טלויזיה
    הסיבות לתופעה הזו הן מגוונות. המצאות וחידושים מערביים שהגיעו ליפן ולא היו להן מילים יפניות הצריכו שימוש במילה זרה, אבל כיום, מעבר לצורך,  לשימוש במילים  משפות מערביות  יש אוירה מודרנית עכשווית והרבה יפנים פשוט אוהבים את תחושת האוניברסאליות שיש למילה הזרה.
  • בשפה היפנית משלבי שיחה שונים בהתאם להיררכיה שבין הדוברים, ובהתאם לכבוד שהם רוכשים אחד לשני. כך יש בעצם מערכת מילים וביטויים שלמה שנועדה לדיבור "מכבד".
    האופן שבו נאמר את אותו המשפט לחבר יהיה  שונה בצורה משמעותית מהאופן שבו נאמר אותו לבוס, או לאדם שזה עתה פגשנו.