צילום: יאיר גולוב
ביפן 3 מערכות כתב המתפקדות במשולב זו עם זו. שתיים מהן (הירגנה hiragana וקטאקנה katakana) הן פונטיות, כלומר, כל סימן שבהן הוא צליל, כמו האלפבית שלנו. ואחת (קאנג'י kanji) היא אינה פונטית אלא ציורית, כלומר כל סימן מהווה רעיון.
בהירגנה 46 הברות בסיסיות, שעל ידי צירוף שלהן אפשר ליצור מילים.
לחלק מההברות האלה מצרפים גרשיים או עיגול קטן, ואז נוצרים צלילים נוספים.
הירגנה הוא הכתב הראשון שילדים יפנים לומדים.
בדומה להירגנה גם בקטאקנה 46 הברות. אותיות הקטאקנה משמשות לכתיבת מילים אשר המקור שלהן אינו יפני, לרוב מערבי , מן השפה האנגלית, שהשתרשו והן כיום ממש חלק מהשפה היפנית המדוברת.
בקטאקנה נכתוב את שמותינו, שמות מדינות, מאכלים, מכשירים ועוד ועוד. לעיתים אפשר לראות שימוש בקטאקנה גם במילים יפניות, למשל שמות חיות, או לשם שעשוע גרפי (למשל במנגה, הקומיקס היפני).
קאנג'י הוא השם של כתב הסימניות אשר הגיע ליפן מסין. עד להגעתן לא היה ביפן כתב וזה בעצם הכתב הראשון של היפנים. מתוך הסימניות האלו התפתחו שני הכתבים האחרים (ההירגאנה והקטאקנה).
בקאנג'י כל סימן מציין רעיון, לעיתים מוחשי (עץ, בית, אבן, יד, רגל וכו') ולעיתים מופשט ( רגשות, רעיונות וכו'). חלק מהסימניות שבשימוש כיום, דומות לציור המקורי שלהן וחלק השתנו וקשה לזהות בהן את המקור. הנה דוגמא להתפתחות הסימניות מציור לכתב :
כיום יש ביפן 2,136 סימניות בשימוש רשמי (נקראים – Jōyō kanji 常用漢字)
היפנים לומדים קאנג'י כבר מכיתה א', לפי סדר מסוים. מכיתה א' עד ו' הם לומדים 1006 קאנג'י.
הנה לדוגמא 80 הסימניות הנלמדות בכתה א' והמשמעות העיקרית שלהן:
לאופני הקריאה ולרשימת הסימניות הנלמדות לפי חלוקה לשנות לימוד, אפשר להיעזר באתר הזה
הקמת ואחסון אתר: יניב מורוזובסקי